החלטה בתיק בש"פ 3734/05

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט הנדל) מיום 22.3.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב.        ביום 21.1.05 הוגש נגד העורר כתב אישום בן ארבעה אישומים המייחס לו עבירות רבות של אינוס ושל איומים, וכן עבירות של תקיפה, היזק בזדון, הטרדה ופגיעה בפרטיות. העורר, יליד 1959, הוא אביה החורג של המתלוננת, ילידת 1982, והיה נשוי לאמה המנוחה עד לפטירת האם בשנת 2001. המתלוננת התגוררה בדירתו של העורר, יחד עם שלושת אחיה הקטנים, ילדיהם של העורר ואמה המנוחה. לפי הנטען באישום הראשון, נהג העורר לאנוס את המתלוננת במשך כשלוש שנים    (2004-2001), לעתים תוך איומי סכין ואיומים מילוליים, בשעה שהיה נתון בגילופין. לפי האישום השני, באחד הלילות הוציא העורר את המתלוננת מבית חבר, הכניסה בכוח לדירתו, שם שבר את טלפונה הנייד, ואנס אותה תוך איומי סכין. לפי האישום השלישי, דחף העורר את חברתה של המתלוננת עת שהתה עמה ובכך תקף אותה. לפי האישום הרביעי, משעזבה המתלוננת את דירתו (באמצע 2004) ובמשך מחצית השנה התקשר העורר פעמים רבות לטלפון הנייד של המתלוננת והשאיר לה הודעות איום.  

ג.        עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט המחוזי למעצר העורר עד תום ההליכים. המשיבה טענה לקיום ראיות לכאורה לביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום, הנתמכות בעדויות של המתלוננת ושל אחרים, ולעילות מעצר של מסוכנות ושל חשש משיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, אשר אין לשיטתה לאיינן בחלופה. באת כוח העורר התנגדה לבקשה וטענה כי דברי המתלוננת אינם מהימנים וכי עדותה כבושה. עוד טענה כי אין המדובר ברצף מעשי אונס, אלא במערכת יחסים אינטימית ארוכת טווח ובהסכמה, שהחלה עוד טרם פטירת האם המנוחה. היא הציעה חלופת מעצר בפיקוחם של גיסו ואחותו של העורר, תוך עבודה ביום במפעל בו עובד הגיס, שהוא כנטען סגור, ושהות בלילה בביתו בשדרות. בית המשפט הפנה לקבלת תסקיר מעצר. שירות המבחן התרשם כי קיימת רמת סיכון גבוהה בהתנהגותו של העורר, הנלמדת הן ממאפייני אישיותו, הן מתפישתו באשר הקשר עם המתלוננת, והן מדפוסי התמודדותו שחלקם קשורים לשימוש באלכוהול. התסקיר נמנע מלהמליץ על חלופת מעצר, חרף הפגיעה האפשרית בילדי העורר, בקבעו כי החלופות שהוצעו אינן מהוות מענה הולם לסיכון האמור. צוין כי המתלוננת מתגוררת באשקלון ועובדת בשדרות. ביום 22.3.05 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית לכאורית מפלילה נגד העורר, וכי קיימת עילת מעצר בגין מסוכנות, על רקע חומרתן והיקפן של העבירות המיוחסות לו, כמו גם האובססיביות, הקנאות והשליטה שהפגין כלפי המתלוננת. בית המשפט הסכים עם הערכת שירות המבחן, וקבע כי בחלופת המעצר המוצעות אין כדי לאיין את מסוכנות העורר כלפי המתלוננת. כן הורה לערב את גורמי הרווחה במצבם של ילדי העורר.

ד.        (1)    על החלטה זו הוגש הערר, בגדרו נטען מטעם העורר כי יש כרסום רב בעוצמת הראיות לכאורה העומדות נגדו, נוכח סתירות ופירכות בעדותה של המתלוננת, העולות, לפי הנטען, מדבריה שלה ומעדויות אחרים, וכן נוכח כבישת עדותה. נטען כי חלופת המעצר המוצעת ראויה ותאפשר להפנות את העורר לטיפול גמילה מאלכוהול, בעוד ששלילתה תתעלם מנסיבותיו האישיות הקשות של העורר, תפגע בפרנסתו, ותגרום סבל נפשי ופגיעה כלכלית לילדיו הקטנים.

           (2)    בדיון נטען גם, כי מעבר לכבישת תלונתה של המתלוננת, ומעבר לסתירות בינה לבין גירסת העורר, הנתמכת גם בבדיקת פוליגרף. עדויות חיצוניות אינן תומכות בגירסת המתלוננת.

           (3)    בא כוח המדינה סבר, כי תלונות המתלוננת על פניהן נדרשות לכל השאלות, החיזוקים תומכים בגירסתה, והמדובר בהתעללות רבת שנים המגבשת רמת מסוכנות גבוהה.

ה.        עיינתי בראיות ובחומר שהגישה הסניגוריה לבית המשפט המחוזי ושאליו גם נדרש בהחלטתו. המדובר במערכת יחסים מורכבת, שאין חולק כי לא היתה בריאה וראויה, אך כמובן השאלה שבמחלוקת היא האם בוצעו העבירות, ובראש וראשונה אינוס. במובן ההלכה שנקבעה בפרשת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (פ"ד נ'(2) 133), מתקיים בראיות מפי המתלוננת ואחרות מבחן הראיות לכאורה והפוטנציאל הראייתי (שם, עמ' 151-150, מפי הנשיא ברק). על ראיות אלה לעמוד ב"כור ההיתוך של המשפט עצמו" (הנשיא ברק, שם, עמ' 151). מורכבות היחסים בין העורר למתלוננת עולה מהודעותיהם של גורמי הרווחה ואחרים, ואין זה השלב להידרש למהימנות. המדובר בתלונות אינוס המשתרעות על פני תקופה ארוכה, ולא ראיתי מקום בשלב זה לקבוע דבר, ולוא לכאורה, באשר לעוצמתן, ובאשר לסימני שאלה נטענים בעקבות הודעותיהם של עדים "חיצוניים". לכך מתווספת הערכתו הלא חיובית של שירות המבחן וחששו למסוכנות המבקש. מטבע הדברים, וכפי שנאמר בצורות שונות לא אחת, תסקיר שירות המבחן הוא "סמן של אנושיות" לבית המשפט, ובית המשפט יתקשה להתעלם מהמלצתו. עברו הפלילי של העורר אמנם אינו חמור מאד (תיקים בעבירת החזקת ושימוש בסמים והיזק לרכוש, משנות השמונים), אך אין חולק שחלק גדול מן התלונה הנוכחית נוגע לשכרות, שכנראה לוקה בה העורר לא אחת, על המשתמע באשר להתנהגותו. ישנו גם החשש לשיבוש בעקבות התלונה על איומים. לכן איני סבור כי יש מקום לעת הזאת לשחרור לחלופה.

ו.        סבורני, עם זאת, כי המועד המתאים לשוב ולעיין בשאלת המעצר - מבלי לקבוע כל מסמרות - לא יהיה לפני עדות המתלוננת בבית המשפט (אם לא יושג הסדר טיעון, כמובן); לאחר עדות זו (ואולי עדויות עובדי רווחה) ניתן יהא להידרש למצב התיק מבחינת הראיות, ולבדוק אם יש החלשה בעוצמתן. בנוסף, יהא זה שלב שבו החשש לשיבוש על-ידי איומים שהובע, עשוי להיחלש. אם תהא פניה לעיון חוזר באותה עת יוכל בית המשפט המחוזי לבקש עדכון משירות המבחן, לרבות באשר למצב האלכוהוליזם של המבקש ולמסוכנות בהקשר זה, ולאפשרות חלופה. איני קובע, כאמור, מסמרות. ככל שניתן לסייע לעורר במסגרת מעצרו, הנמשך מזה ארבעה חודשים ועשוי להימשך עוד תקופה, בקשר לבעיית האלכוהוליזם, יהא הדבר כמובן לתועלת.

בכפוף לאמור אין בידי להעתר לערר.

ניתנה היום, ‏ו' באייר תשס"ה (15.5.05)             

                                                                                                ש ו פ  ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: